רועי, בנם של יהודית ושלמה, אחיהם של עדו, ניר ואלי, נולד בארצות הברית בג‘ בסיוון תשל“ט (29 במאי 1979) וגדל בירושלים. לאחר לימודיו בישיבת עטרת ירושלים התגייס לחטיבת גולני. פיקד על פלס“ר גולני. במבצע צוק איתן שימש מפקד גדס“ר גולני, ונפצע בראשו פציעה קשה. הרופאים הבהירו לו שסיכוייו לשוב לתפקֵד אפסיים; שני אלופים ורמטכ“ל סירבו לאפשר לו לשוב ולשרת, אך רועי לא ויתר. לאחר תקופת שיקום שב לצה“ל והיה למפקד יחידת אגוז. בתפקידו האחרון שימש רועי מפקד היחידה הרב־ממדית.
במהלך שירותו הצבאי נישא רועי לנעמי, ונולדו להם שלוש בנות: צוריה, זוהר ואביגיל. לאחר גירושיהם נשא לאישה את יעל, ונולדו להם שני בנים: יואב ויונתן. רועי היה מפקד יוצא דופן ודמות להערצה. בשקט, בבטחה ובמקצועיות הוא הוביל מבצעים רבים בשטח ישראל ומחוצה לה והיה לחבריו ולפקודיו דגם לחיקוי. ביום העצמאות השבעים של מדינת ישראל נבחר רועי לייצג את צה“ל ולהשיא משואה.
עם פרוץ הקרבות בבוקר שמחת תורה תשפ“ד, 7 באוקטובר 2023, שלח רועי הודעה לחייליו: ”זוכרים את המעשים שצריך לעשות, את השינוי המנטלי? אז זה בדיוק הזמן. כולם מגיעים ליחידה, עולים על נשקים ועל אפודים וממתינים לפקודות“. שעתיים אחר כך הגיע לבסיס, ונסע עם חייליו לאזור המסיבה בשדות רעים. בקרב על הצלת קיבוץ רעים נפצע רועי בידו אך סירב להתפנות, ופנה לאחד מחייליו בדרישה: ”תשטוף ממני את הדם, אני לא רוצה שזה יפגע ברוח הלחימה של החיילים“. תחת אש כבדה הצליחו רועי וחייליו לפגוע במחבלים, לחלץ תושבים ולהציל חיים רבים. בשעה שרועי התמקם מחוץ למבנה ונערך להסתערות, הוא נפגע בחזה ונהרג. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים.
כתבות, ראיונות ושיחות על הספר ועל תורת הבנים.
למעלה מאלפיים חללים ונרצחים הלכו מאיתנו מאז אסון שמחת תורה, השביעי באוקטובר. את רחובות ישראל והעולם מעטרים עוד מאות רבות של סטיקרים, משפטים הראויים להפוך לצו לחיים, למורי דרך מוסריים וערכיים.
אנחנו מזמינים אתכם לסייע לנו.
אתם מוזמנים להעלות סטיקרים נוספים, לתאר בקצרה את סיפור חיי הנופלים. אולם, בעיקר, אתם מוזמנים לפרש את הסטיקרים, לאפשר לכולנו לתרגם את תורת הבנים לתורת חיים.
אתם מוזמנים להפוך את הסטיקר למִשנה, "הוא היה אומר".
[תוכלו גם להעלות סטיקר, לספר בקצרה את סיפור חיי הנופלים ולבקש ממערכת האתר להוסיף פירוש!]
